האם בית הדין יכיר במוות שנגרם כתוצאה מהתקף לב, כתאונת עבודה?

דרגו את המאמר

במהלך עבודתו המאומצת, התמוטט מטפל בילדים חוסים ונפטר כתוצאה מאוטם שריר הלב. המוסד לביטוח הלאומי לא הכיר בפטירתו של המטפל כתאונת עבודה, אי לכך בני משפחתו פנו לבית הדין האזורי לעבודה בחיפה, בבקשה לקבל קצבת תלויים.

גבר בשנות הארבעים לחייו, עבד במשך עשרה חודשים כמטפל במוסד לחוסים, בעלי בעיות התנהגותיות מורכבות ופיגור שכלי. במסגרת עבודתו, הוא היה אחראי לטיפול סיעודי בקבוצה של חוסים, בגילאים שונים והעבודה היתה כרוכה במאמץ פיזי רב, בין היתר הוא נדרש להרים, להאכיל ולרחוץ את המטופלים. מאחר והחוסים נדרשו להשגחה צמודה במשך 24 שעות ביממה, העבודה חולקה למשמרות בנות שמונה שעות, ולעיתים, בכדי להגדיל את משכורתו, הוא עבד במשמרות כפולות.

למטפל נקבע תור אצל קרדיולוג, אך הוא נפטר טרם הספיק להגיע אליו

בחודש יוני 2009 הובאה למוסד ילדה בת שש, בעלת מורכבות התנהגותית ובריאותית, הילדה נזקקה לעבור טיפולים רפואיים בבית חולים והתובע הוצמד אליה, במוסד והתלווה אליה גם לטיפולים רפואיים. במהלך אותו שבוע התובע עבד במשמרות כפולות וחש צריבה בחזה, בעקבותיה הוא הופנה לרופא קרדיולוג, והתור נקבע לתאריך 23.6.09, שבדיעבד היה יום לאחר מותו. התובע שב במהלך אותו שבוע מעבודתו כשהוא תשוש ועייף מתמיד, והתלונן בפני אשתו כי הטיפול בילדה החדשה, שווה ערך לטיפול בעשרה ילדים אחרים במוסד.

ב- 22.6.2009, המטפל עבד במשמרת בוקר וחזר בשמונה בערב, בכדי לשמור ולהשגיח על הילדה בבית החולים. במהלך משמרת הלילה, המטפל חש צריבה נוספת בחזה ואמר לאחות שתשגיח על הילדה, בזמן שהוא יוצא להיבדק בחדר מיון. המטפל יצא ממחלקת הילדים במטרה להגיע למיון, אך לרוע המזל הוא התגלה לאחר זמן קצר כשהוא שוכב מת על הדשא של בית החולים.

מומחה רפואי קבע כי קיים קשר סיבתי בין העבודה המאומצת לפטירתו של המטפל

בית הדין מינה מומחה רפואי, שקבע כי המנוח אמנם היה אלכוהוליסט עד שנת 1999 ונהג לעשן כחצי קופסת סיגריות ליום, אך מותו הפתאומי אירע כתוצאה מאוטם חד בשריר הלב, והוא נגרם ככל הנראה מעבודה קשה ומתישה בשתי משמרות בכל יום במהלך השבוע לפני פטירתו, לכן יש להכיר באירוע כתאונת עבודה.

לעומת זאת, המוסד לביטוח לאומי טען כי אין קשר סיבתי בין העבודה המאומצת לבין הפטירה, לכן יש לדחות את התביעה, מאחר ולא הוכח שהיה אירוע חריג בעבודתו של המטפל, ביום מותו. עוד טען כי לא ניתן להכיר בתובעת כזכאית לקצבת התלויים, מכיוון שהשניים התגרשו בשנת 1999, וחזרו לחיות יחד כעבור שנים ספורות, אך לא קיימו משק בית משותף.

בית הדין קבע, כי חרף גורמי הסיכון של המטפל, יש להכיר באירוע כתאונת עבודה

לאחר שעיין בית הדין בראיות ושמע את טענות הצדדים, הוא קבע כי בשבוע שקדם לפטירתו, עסק המטפל בעבודה מאומצת וחריגה. הוא נדרש להשגיח על ילדה אלימה והיפראקטיבית, הן בעת שהותה במוסד והן בעת הטיפולים בבית החולים, כמו כן הוא עבד במהלך כל השבוע במשמרות רצופות. אין ספק כי המטפל היה בעל גורמי סיכון גבוהים, בשל העישון ועודפי שומנים בדם, אך מצבו הבריאותי התערער כתוצאה מהדחק הנפשי והמאמץ הפיזי בעת העבודה, לכן קיים קשר סיבתי רפואי ומשפטי, וקבע כי מדובר בתאונת עבודה.

בית הדין הכיר בתובעת כידועה בציבור של המנוח, לפיכך היא זכאית לקצבת תלויים. המוסד לביטוח לאומי נדרש לשאת בהוצאות המשפט בסך של 5,000 שקלים.

ב"ל 17977-10-10