ויכוח על מקום חניה בקניון הוביל לקטטה אלימה

דרגו את המאמר

בית משפט השלום בירושלים דן בתביעה לפיצויים, בגין נזקי גוף ונזקי רכוש, שהוגשה בעקבות ויכוח אלים על מקום חניה בקניון. התובעת שהותקפה על ידי גבר דתי, עתרה לפיצויים בסך של 50,000 שקלים, בגין כאב וסבל ועוד 6,000 שקלים עבור הוצאות רפואיות.

בעל רכב תקף בברוטאליות את הנהגת מפני שתפסה לו את מקום החניה

בחודש אפריל 2010 הגיעה התובעת ברכבה לקניון במרכז הארץ, היא המתינה בצד עד שתתפנה חניה ולדבריה נהג אחר תפס לה את מקום החניה אליו התכוונה להיכנס. הנהג משך אותה בכוח מתוך הרכב והפיל אותה בחוזקה על הרצפה, וכתוצאה מכך הרכב שלה המשיך לנסוע ופגע ברכב אחר שעמד בחניון. לאחר כעשר דקות הגיעה למקום ניידת משטרה, אך הנתבע נמלט מהמקום.

הנתבע הוא אדם דתי שהגיע לחניה, לפי עדי ראיה, אחרי התובעת

גרסתה של התובעת נתמכה על ידי שני עובדי הקניון, שתיארו את הנתבע, כאדם דתי חובש כיפה ובעל זקן, שהתווכח עם הנהגת, תקף אותה בברוטאליות ודחף אותה על הרצפה. העדים ציינו כי המכונית של התובעת הקדימה את רכבו של הנתבע והיא היתה קרובה יותר להחנות את רכבה. התובעת הוסיפה לתצהיר תמונה המתארת את המכה שחטפה ביד, עקב תקיפת הנתבע. ותיעוד הרפואי בו צוין כי התובעת סבלה מפגיעה טראומטית לאחר האירוע והיה לה שטף דם בעור.

הנתבע רצה לכוון את בתו הנהגת החדשה להיכנס לתוך חניה

מנגד טען הנתבע כי מי שנהג ברכב היא בתו בת ה- 18, וברכב היתה גם אשתו. התובעת הבחינה שהם רוצים להיכנס לחניה, אך היא ביקשה בכל זאת לחנות באותו מקום. הנתבע שעמד בחוץ וכיוון את בתו לעבר החניה. הנתבע ניגש אל התובעת בכדי לברר את פשר התנהגותה, ולהבין מדוע היא לא מאפשרת לבתו להיכנס לחניה. אולם היא המשיכה בנסיעה ודחפה אותו באמצעות המכונית שלה, בשלב מסוים היא יצאה מהרכב והחלה לצעוק עליו ולהתקוטט עימו.

הנתבע מעולם לא הרים יד על התובעת

לדבריו, התובעת שכחה להרים את הבלם הידני, לכן המכונית שלה הידרדרה ופגעה ברכב אחר שחנה. הנתבע הדגיש כי מעצם היותו אדם דתי, הוא כלל אינו נוגע בנשים, והוא מעולם לא תקף את התובעת. ולדבריו, לאחר שהתובעת החנתה את רכבה, הוא נכנס לקניון לערוך קניות ואשתו ובתו המשיכו בנסיעה, מכיוון שלא מצאו מקום חניה.

התביעה התקבלה והנתבע ישלם לתובעת 19,423 שקלים

בית המשפט העדיף את גרסתה של התובעת, שנתמכה בעדי ראיה ובתמונות ומצא כי דברי הנתבע רצופי סתירות ואינם עקביים, ואף עדותן של בתו ואשתו לא היו משכנעות. בית המשפט פסק כי התובעת הוכיחה שהנתבע תקף אותה בברוטאליות, לכן הנתבע יישא באחריות לפיצוי התובעת בגין נזקיה, מכוח עוולות תקיפה ורשלנות.

התובעת אמנם לא צירפה חוות דעת רפואית מטעמה ולא הוכיחה כי נגרמה לה נכות צמיתה עקב האירוע, אך הדבר לא פגע בזכותה לפיצוי בגין נזק לא ממוני. השופט הדגיש את החשיבות בעונש מרתיע וגינה את השימוש באלימות כאמצעי לפתרון סכסוכים וחילוקי דעות בין בני אדם.
בית המשפט קיבל את התביעה וחייב את הנתבע לשלם לתובעת סך של 19,423 שקלים, בתוספת של הוצאות משפט.