שבר באגן - תביעת נזיקין בגין תאונת דרכים

דרגו את המאמר

קביעת פיצויים להולך רגל עקב תאונת דרכים

אדם מבוגר, הסובל ממחלות רקע רבות ומועסק בשכר נמוך, נפצע בתאונת דרכים כתוצאה מפגיעת אופנוע בעת שחצה את הכביש. כיצד יש לחשב את גובה הפיצויים להם הוא זכאי, והאם יש לנכות מפיצויים אלו את תגמולי הביטוח הלאומי?

הולך רגל בן 63 נפגע על ידי אופנוע בעת שחצה את הכביש ברחוב שדרות ירושלים ביפו. הנפגע פונה מן המקום על ידי מגן דוד אדום, ונלקח לבית החולים וולפסון. בבית החולים נקבע כי האחרון סובל משבר באגן, והוא אושפז לצורך טיפול. אשפוזו התבצע, בין היתר, במחלקה לטיפול נמרץ, מאחר ובנוסף לשבר באגן, לקה הנפגע בדלקת ריאות וסבל מאי יציבות המודינמית. לאחר כחודש שוחרר התובע מבית החולים, והועבר לצורך שיקום למרכז הרפואי "רעות", שם שהה כחודש נוסף.

התובע נבדק על ידי מומחה רפואי בתחום האורתופדיה מטעם בית המשפט, אשר קבע לו נכות בגובה 32.31%, בעיקר עקב הגבלה בתנועות הצוואר. התובע טען כי עקב התאונה אין הוא מסוגל לשוב לעבודתו, אולם אישר כי גם טרם התאונה סבל מבעיות רפואיות מגוונות אשר הצריכו אשפוז מעת לעת.

בעיות רפואיות אלו כללו מחלת לב, יתר לחץ דם, בקע סרעפתי וסרטן, אלא שטרם התאונה נאלץ התובע לצאת לעבודה למרות בעיותיו, עקב קשיים כלכליים. בין התובע וחברת הביטוח הנתבעת אין מחלוקת על עצם החבות בפיצויים, אלא על שיעורם של הפיצויים.

פסיקת פיצויים

בהתאם לשיעור נכותו הרפואית של התובע (32.31%), מספר ימי האשפוז (68), וגילו (63), נקבע פיצוי בגין כאב וסבל על סך של 58,486 שקלים. בתקופה אשר קדמה לתאונה החלים התובע מניתוח שעבר עקב סרטן הערמונית, ולא עבד כלל. כחודשיים לפני קרות התאונה שב התובע למעגל העבודה, ועבד בעבודות ניקיון, אשר בהן השתכר כ-2,200 שקלים לחודש.

הואיל והתובע סבל מבעיות בריאותיות רבות אשר הגבילו את כושר עבודתו עובר לתאונה, נפסקו לו 30,000 שקלים בגין אובדן כושר הכנסה. מאחר ונקבע כי אכן התובע נותר מוגבל בתנועות צווארו עקב התאונה, נפסקו לו 25,000 שקלים בגין הזדקקות לעזרת הזולת.

בגין הוצאות רפואיות, הכוללות בדיקת CT ורכישת משככי כאבים, נפסקו לתובע 5,000 שקלים. בגין הוצאות נסיעה נפסקו לתובע 2,500 שקלים, לאחר שחוות דעתו של המומחה הרפואי מטעם בית המשפט לא תמכה בעדותו של התובע כי עקב התאונה הוא מוגבל בניידותו, ונאלץ להשתמש באופן תדיר בשירותי מוניות.

ניכוי תגמולי ביטוח לאומי

בעקבות התאונה העביר המוסד לביטוח לאומי תגמולים בסך של 82,030 שקלים לנפגע, בגין נכות כללית. התובע טען כי אין לנכות סך זה מן הפיצויים שנקבעו לו מאת חברת הביטוח, שכן "אילו התובע היה נכה, שלא כתוצאה מהתאונה, בשיעור המצדיק קבלת קצבת נכות כללית, היה עדיין יכול להמשיך ולהשתכר 25% מהשכר הממוצע במשק, אך פגיעתו בתאונה שללה ממנו אפשרות זו".

ניכוי תגמולי המוסד לביטוח לאומי מסכום הפיצויים נועד להגשים שתי מטרות: 1. מניעת מצב שבו יקבל הניזוק פיצוי כפול, הן מהמוסד לביטוח לאומי והן מהמזיק, 2. מניעת מצב שבו יישא המזיק בתשלום כפול, ויימצא משלם לניזוק ולמוסד לביטוח לאומי גם יחד.

מטרות אלו עולות בקנה אחד עם אינטרס ההשבה של המוסד לביטוח לאומי. מנגד, ישנה דעה כי הרעיון העומד מאחורי ניכוי תגמולי המוסד לביטוח לאומי מסכום הפיצויים אינו תואם את העיקרון הנזיקי הבסיסי של השבת המצב לקדמותו. בנוסף, הוא מתעלם מהחישוב המשוקלל של הנכויות, ומיטיבה את מצבו של המזיק ואת מצבו של המוסד לביטוח לאומי, על חשבון הרעת מצבו של הנפגע. עקרון ניכוי התגמולים מתעלם גם מן האלמנט ההרתעתי, הדורש כי המזיק יישא באחריות לכל הנזק שגרם.

לגבי ניכוי התגמולים, נפסק כי מכיוון שהמוסד לביטוח לאומי זכאי בנסיבות האירוע לתבוע ולקבל מאת חברת הביטוח שיפוי על תגמולים ששילם לתובע בגין פציעתו בתאונה, טענתו של התובע, כי אין לנכות את תגמולי הביטוח הלאומי מן הפיצויים שיפסקו, דינה להידחות. לסיכום, נקבע כי על הנתבעים להעביר לתובע סך של 38,956 שקלים, המהווים את סכום הפיצוי שנפסק, בניכוי תגמולי הביטוח הלאומי.