טיפול פסיכולוגי רשלני, אימתי?
דרגו את המאמר |
|
התקבלו 1 דירוגים בציון ממוצע: 5.0 מתוך 5 |
רשלנות רפואית הינה אחת מעילות הנזיקין החמורות ביותר. הפרה של חובה הזהירות המוטלת על רופא המטפל בחולה הינה מהקשות והבעייתיות ביותר. מיותר לציין כי מטופל המגיע לטיפול רפואי אצל פסיכולוג, תולה במטפל תקוות רבות, ומפתח ציפייה לשיפור במצבו.
עם זאת, לא אחת מונחות לפתחן של הערכאות המשפטיות, תביעות העוסקות ברשלנות רפואית של פסיכולוג או פסיכיאטר. על פי הפסיקה, לא ניתן לשפוט רופא בדיעבד, אך בהחלט קיימת אפשרות להעביר ביקורת אמיתית עליו במסגרת מבחן ה"רופא הסביר".
מיהו פסיכולוג ומיהו פסיכיאטר?
פסיכולוג הינו מומחה בתחומו, אשר איננו רופא, והוא בוגר תואר שני בפסיכולוגיה קלינית ממוסד אקדמי מוכר. מטרתו של הטיפול הפסיכולוג הינו להעניק למטופל תחושת ביטחון ויכולת התמודדות קשיים, משברים, דיכאונות, הפרעות פסיכולוגיות והכוונה להגשמה עצמית. בניגוד לפסיכיאטר, שהינו בוגר לימודי פסיכולוגיה ורפואה, פסיכולוג אינו רשאי להעניק למטופל תרופות פסיכיאטריות.
רשלנות רפואית בטיפול פסיכולוגי ללא הסכמה
סעיף 2(א) לחוק הפסיכולוגים קובע כי אסור לאדם לעסוק במקצוע זה ללא הסמכה מתאימה. כמו כן, יש לציין כי לא כל אדם אשר סיים לימודי תואר שני בפסיכולוגיה רשאי לפנות להעניק טיפולים בתחום. על פי חוקי משרד הבריאות, הבוגרים חייבים לעבור תקופת התמחות בת 4 שנים בתום לימודיהם, לפני שהם יוצאים לדרך עצמאית.
זאת ועוד, בתחום הפסיכולוגיה קיימים מספר ענפים והתמחויות שונות (לדוגמא, פסיכולוגיה קלינית, פסיכולוגיה רפואית ועוד). בדומה לעורכי דין המתמחים בתחום מסוים, גם פסיכולוגים נהנים מידע נרחב בענף אחד בתחום הפסיכולוגיה.
דהיינו, פסיכולוג בעל הכשרה לפסיכולוגיה רפואית, ראוי שייתן מענה לבעיות בתחום זה ולא ינסה לעסוק בפסיכולוגיה קלינית. עצם העיסוק בתחום שאינו חופף את מסגרת התמחותו של הפסיכולוג, עלול לעלות כדי רשלנות רפואית.
שמירת סודיות פרטי המטופל
מיותר לציין כי מטופלים מספרים לפסיכולוגים ו\או לפסיכיאטרים פרטים אישיים ביותר אודותם. עם זאת, חיסיון כבד רובץ על שיחה זו והמטפל חייב לשמור נאמנות מוחלטת כלפי המטופל. במקרים בהם הפסיכולוג או הפסיכיאטר חושף פרטים אלו, חושף הוא עצמו לתביעה שעניינה רשלנות רפואית.
כמו כן, מדובר בעבירה אתית חמורה אשר עלולה לגרום לשלילת רישיון או השהייתו של המטפל. חיסיון זה נשאר בתוקפו גם במידה והמטופל הלך לעולמו.
אבחון שגוי של מחלת המטופל
בדומה לכל רופא, גם פסיכולוג או פסיכיאטר חייבים לבחון היטב את מצבו של המטופל העומד לפניהם. עליהם לאבחן באופן מדויק, כמה שניתן, את ההפרעה או המחלה מהן סובל המטופל. לדוגמא, במידה ומדובר באדם הסובל מסכיזופרניה, אל להם לזהותו כמטופל אשר דיכאון הינו מנת חלקו.
במקרים בהם מדובר בפסיכיאטר, רישום תרופות שאינו תואם את מצבו הרפואי של המטופל, נחשב אף הוא, כמובן, לרשלנות רפואית. כמו כן, קיימים מצבים הפוכים בהם הפסיכולוג או הפסיכיאטר לא השכיל לאבחן את מחלתו של המטופל ובכך הביא להחמרתה או לפגיעה במטופל או בבני משפחתו. גם מקרים אלו עולים כדי רשלנות רפואית מצידו.