האם הידבקות בהרפס בעבודה בבית חולים היא תאונת עבודה?

דרגו את המאמר

האם הרפס בעין תוכר בתור תאונת עבודה?

תאונת עבודה מוגדרת בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי כתאונה אשר התרחשה כאשר העובד עסק בעבודתו ובעקבות תנאי העבודה. תאונה, לפי הפסיקה, הינה אירוע פתאומי אשר מוגדר במקום ובזמן. האלמנט העיקרי לעניין זה הינו יסוד הפתאומיות. דהיינו, ניתן לקבוע מתי אירעה התאונה מבחינת הזמן ולקבוע את המקום בו התרחשה.

הלכה פסוקה היא כי תאונה אינה מוגדרת בחוק ועל כן פרשנות המושג הינה פרי הפסיקה. חוק הביטוח הלאומי הינו חוק סוציאלי ובתי הדין לעבודה, בבואם לבחון את פרשנותו של מקרה כתאונת עבודה, פועלים על מנת להגשים את תכליתו הסוציאלית של החוק. מדובר אפוא בגישה מעט "מקלה" אך חשוב לציין כי היא אינה מוחלטת. בתי הדין לעבודה נוקטים, מאידך, בפרשנות תכליתית ממוקדת ואין הם פורשים את כנפיה על נפגעים שהוראות החוק אינן חלות עליהם.

גם מחלות אשר מתפתחות בגין תנאי העבודה יכולות להיות כתאונת עבודה המזכה בדמי פגיעה מהמוסד לביטוח לאומי. ההבדל המהותי בין תאונה לבין מחלה הינו הפתאומיות (כאמור, היסוד העיקרי בהכרה בתאונה כתאונת עבודה). האם צעירה אשר עבדה כמזכירה במחלקת עור בבית החולים לקתה בהרפס בעינה בגין חשיפה ועבודה עם חולים במהלך עבודתה? סוגיה זו הונחה לפתחו של בית הדין לעבודה.

האם הוכח אירוע תאונתי?

התובעת, מזכירה רפואית בבית החולים רמב"ם בחיפה, טענה כי היא לקתה בהרפס בעינה וזאת משום שהיא באה מדי יום במגע עם חולי עור הלוקים במחלות שונות. בספטמבר 2005, כאשר הגישה התובעת את תביעתה, קשרה היא את הידבקותה בהרפס בזמן העבודה ובחשיפה לחולים רבים במסגרת תפקידה. חודשיים לאחר מכן, כאשר נחקרה על ידי חוקר מטעם המוסד לביטוח לאומי, הייתה התובעת ספציפית ויותר והפנתה למגע עם שני חולים מסוימים.

      קראו עוד בתחום:

• מחלה נדירה בתור תאונת עבודה, האם ימונה מומחה רפואי?
• הכרה בתאונת עבודה בעקבות תביעה שהוגשה לאחר הפיטורים
• תאונת עבודה בחו"ל - החלקה בכניסה לרכבת תחתית בניו יורק

• תאונה בדרך הביתה - האם סטייה לבית הכנסת מנתקת את הקשר בין העבודה לתאונה?

למעשה, התובעת טענה כי לאחר שהגישה היא את התביעה, היא הבחינה לראשונה בכך שסמוך להידבקותה בהרפס היו מאושפזים במחלקה חולים הלוקים במחלה זו. לטענתה, היא העלתה השערה לכך כי הידבקותה נבעה בשל העובדה כי היא באה במגע עם חולים אלו. יחד עם זאת, לא עלה בידה של התובעת להוכיח את המגע המדובר.

למעשה, התובעת לא השכילה להפנות את בית הדין לעבודה למקרה ספציפי בו היא באה במגע עם החולה הראשון אשר היה חולה בהרפס פעיל. דהיינו, התובעת ייחסה את הידבקותה לשלל גורמים אשר נבעו מתנאי סביבת עבודה בבית חולים בו מצויים חולים עם מחלות שונות. בית הדין לעבודה קבע כי נראה שהתובעת ניסתה למצוא הסבר לכך שהיא נדבקה בהרפס בעקבות עבודתה ובמהלך עבודתה.

ראשית, התובעת טענה, באופן כללי, כי עבודתה נעשית בסביבה עם חולים, עניין אשר הגביר לשיטתה את הסבירות לכך שהיא נדבקה במחלה במקום העבודה. לאחר מכן, התובעת התמקדה לעניין זה בחולים ספציפיים. במילים אחרות, גרסתה של התובעת לא הייתה סדורה ועקבית, ונראה כי היא מנסה לתפור את התיק למידותיה ובהתאם להתפתחות ההליכים. בית הדין דחה את התביעה וקבע כי התובעת לא עמדה בנטל להוכיח שמדובר בתאונת עבודה.