עישון ודיבור במהלך העבודה גרמו לצרידות - האם תאונת עבודה

דרגו את המאמר

האם הצרידות נגרמה מהעבודה בתור טלפנית או מהסיגריות?

בית הדין לעבודה נדרש לבחון האם יש לקבל את תביעתה של מבוטחת לכך שהצרידות ממנה היא סובלת היא תאונת עבודה על פי הגדרתה בחוק הביטוח הלאומי? מהו הקשר הסיבתי בין הצרידות לבין העבודה והאם לעובדה שהתובעת עישנה 10 סיגריות ביום במשך כ-20 שנה יש השפעה על החלטת בית הדין?

התובעת הגישה תביעה להכיר בצרידות ממנה היא סובלת כתאונת עבודה. מדובר באישה בת 47 אשר עבדה במשך כשבע שנים וחצי בתור פקידת שירות לקוחות. במהלך עבודתה העניקה התובעת מענה טלפוני בלתי פוסק ללקוחות החברה ובחלק מהזמן היא הייתה צריכה להרים את קולה וזאת על מנת להבהיר דבריה או בכדי שדבריה ישמעו טוב יותר.

היקף העבודה היה חמישה ימים בשבוע, תשע שעות ביום. התובעת טענה כי בחצי השנה האחרונה היא החלה לסבול מצרידות. כמו כן, מדובר באישה אשר הייתה מעשנת בין 5 ל-10 סיגריות ביום. בית הדין לעבודה מינה, לפי הסכמת הצדדים, מומחה רפואי מטעמו.

המומחה הרפואי קובע - הסיבות לצרידות: דיבור ועישון

המומחה הרפואי קבע כי התובעת סובלת מבצקת שקופה על פני מרכז שני מיתרי הקול, ובצקת זו מתנפנפת בנשימה עם שיפור בצרידות ובבצקת לאחר תקופה קצרה של מנוחה קולית. המומחה ציין כי מומחה אף-אוזן-גרון אשר טיפל בתובעת בפברואר 2009 המליץ על הפחתה בעישון ותרגול טכניקת דיבור אצל קלינאית תקשורת. כמו כן, לדידו של המומחה, ניתן בהחלט לשים לב לשיפור במצב צרידותה של התובעת.

      צרידות כתאונת עבודה? קבאו עוד:

• תביעה לדמי פגיעה של זמר חתונות בגין צרידות בקול
• תאונת עבודה של מורה בגין צרידות בקול?

המומחה הוסיף כי תיאור מיתרי הקול של התובעת תואם למחלה הנקראת – בצקת על שם אדמה (מחלה המכונה גם – "פוליפים של מעשנים"). מדובר אפוא במחלה האופיינית לעישון ממושך יחד עם דיבור רב. כמו כן, המחלה מופיעה בדרך כלל לקראת גיל העמידה. המומחה סבר כי אין ספק שהדיבור הרב בעבודתה של התובעת השפיע על המחלה. עם זאת, המחלה לא הייתה פורצת לולא הייתה התובעת מעשנת סיגריות במשך 20 שנה.

המומחה הוסיף כי לא מדובר במצב בלתי הפיך. לשיטתו, הפסקת העישון והמאמץ הקולי יביאו בוודאות לשיפור ניכר במצבה של התובעת. כמו כן, תרגילי דיבור אצל קלינאית תקשורת יכולים לתרום אף הם תרומה משמעותית למצבה הבריאותי. במידה והצרידות לא תחלוף לגמרי, יהיה ניתן לתקן את הנותר באופן סופי על ידי ניתוח קצר וקל.

בית הדין דוחה את התביעה

לסיכום, המומחה הרפואי קבע כי לא מדובר במצב בלתי הפיך והשפעתם של תנאי העבודה על התפתחות המחלה הייתה פחותה בהרבה מהשפעתם של הגורמים האחרים (העישון המתמיד, טכניקות הדיבור השגויות, הצרבת המטרידה והשיעול הכרוני).

הלכה פסוקה היא ההחלטה האם מתקיים קשר סיבתי בין תנאי העבודה לבין המחלה ממנה סובל העובד היא החלטה משפטית. עם זאת, החלטה זו מושתת על חומר הראיות ובמקרה דנן – חוות דעתו של המומחה הרפואי. מיותר לציין כי השופט נוטה לייחס משקל רב לחוות דעת רפואית אשר נערכת על ידי מומחה הממונה מטעם בית הדין. על פי רוב, בית הדין יבנה את החלטתו מתוך חוות הדעת הרפואית וסטייה מהן תהיה רק בהתאם להצדקה משפטית או עובדתית יוצאת דופן.

בפסק הדין נכתב כי המומחה היה נאמן לעמדתו לכך שעיקר פגיעתה של התובעת נבע מהעישון הממושך, מהשיעול הכרוני, מהצרבת המטרידה ומטכניקת הדיבור הלקויה שלה (מצבים אשר בינם לבין העבודה אין קשר). המומחה העריך כי עבודתה תרמה למצבה הרפואי פחות מ-30%.

המומחה הוסיף ופירט כי למעשה מדובר בנזק הפיך ולאחר מנוחה קולית ותרגול טכניקת דיבור נכונה חל שיפור במצב צרידותה. בית הדין קיבל את חוות דעתו של המומחה במלואה וקבע כי דין התביעה להידחות.